עובדיה

על עובדיה

ספרו הוא הקצר שבספרי התנ״ך - פרק אחד בן עשרים ואחד פסוקים, וכולו חזון על אדום: "הנה קטון נתתיך בגויים בזוי אתה מאוד". הוא מוכיח את אדום על שעמדה מנגד ביום שבו נכנסו זרים לירושלים - "ביום עומדך מנגד... גם אתה כאחד מהם" - ואף שמחה ביום אֵיד אחיה יעקב, ניצבה על הפרק להכרית את פליטיו והסגירה את שרידיו. גאוותו של אדום, היושב בחגווי הסלע ואומר בלבו "מי יורידני ארץ", נשברת: "אם תגביה כנשר, ואם בין כוכבים שים קינך - משם אורידך". הספר חותם בנחמה גדולה: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והייתה לה׳ המלוכה". לפי המסורת הוא עובדיה אשר על בית אחאב - גר אדומי שירא את ה׳ מאוד והחביא מאה נביאים במערות.

הנה קטון נתתיך בגויים, בזוי אתה מאודעובדיה א', ב