יציאת מצרים

על יציאת מצרים

אחרי עשר המכות, שהכריעו את מצרים אחת אחת עד מכת בכורות בחצות הליל, קם פרעה לילה ושילח את ישראל - ״קומו צאו מתוך עמי״. באותו לילה אכלו את קורבן הפסח צלי אש על מצות ומרורים, מותניים חגורים ומקל ביד, ודם הפסח על המשקוף ושתי המזוזות. בט״ו בניסן יצאו ״ביד רמה״, כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף, וערב רב עלה איתם; הבצק לא הספיק להחמיץ, ומשה לקח עמו את עצמות יוסף. פרעה התחרט ורדף אחריהם בשש מאות רכב בחור, והעם נלכד בין הים למדבר. בים סוף נבקעו המים - ישראל עברו ביבשה בתוך הים, והמצרים שבאו אחריהם טבעו - ואז שרו את שירת הים, ומרים הנביאה יצאה בתופים ובמחולות. יציאת מצרים היא נקודת הייחוס של הלוח המקראי, ומצוות רבות - פסח, תפילין, שבת, בכורות - נסמכות לזכרהּ.

ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצריםשמות י"ב, מ"א