רחל

על רחל

בתו הצעירה של לבן ואהובת יעקב, שפגש אותה על הבאר וגלל לבדו את האבן מעל פיה. יעקב עבד בעבורהּ שבע שנים "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותהּ" - ומשרימהו לבן ונתן לו את לאה, מסרה רחל לאחותהּ את הסימנים שקבעה עם יעקב כדי שלא תתבייש, מעשה חסד שחז״ל שיבחוהו מאוד. שנים ארוכות הייתה עקרה וקראה "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי", עד ש"ויזכור אלוקים את רחל" וילדה את יוסף. בברוח המשפחה מלבן גנבה את התרפים כדי להרחיק את אביה מעבודה זרה. מתה בלידת בנימין בדרך אפרתה, ויעקב קברהּ שם ולא במכפלה - כדי שתהיה לעזרה לבניה בדרכם לגלות. ירמיהו מתאר את בכייה על בניה, ותשובת ה׳: "ושבו בנים לגבולם".

קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים - רחל מבכה על בניהירמיהו ל"א, י"ד