יצחק

על יצחק

הבן שנולד לאברהם ושרה בזקנתם אחרי שנות עקרות, ונימול לשמונה ימים - הראשון שנכנס לברית כתינוק. בעקידה, בהיותו בן שלושים ושבע לפי המסורת, הלך עם אביו אל הר המוריה ומסר את נפשו מרצון; מאותה שעה נחשב כעולה תמימה, ומכאן שלא יצא מן הארץ מעולם - אפילו בשנות הרעב, כשה׳ אמר לו "גור בארץ הזאת". מידתו גבורה ודין: איש שקט העוסק בחפירת בארות אביו שסתמו פלשתים, קורא להן בשמותיהן הישנים, ומוותר שוב ושוב עד ש"רחובות". הוא הראשון שתיקן תפילת מנחה - "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב". בזקנתו כהו עיניו, ובעורמת רבקה ברך את יעקב בברכת הבכורה. מת בן מאה ושמונים, וקברוהו עשו ויעקב בניו יחד במערת המכפלה.

ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערבבראשית כ"ד, ס"ג