חנה

על חנה

אשת אלקנה מהר אפרים, שהייתה עקרה ופנינה צרתהּ הכעיסתהּ שנה בשנה. בעלותם לשילה עמדה בבית ה׳ והתפללה מתוך מרירות נפש - "והיא מדברת על לבהּ, רק שפתיה נעות וקולהּ לא יישמע" - ועלי הכהן חשבהּ לשיכורה. מתשובתה "אישה קשת רוח אנוכי" למדו חז״ל הלכות רבות בתפילה, והיא נעשתה למקור לתפילת הלחש. היא נדרה שאם ייתן לה זרע אנשים תיתננו לה׳ כל ימי חייו, ונענתה בשמואל. משנגמל, העלתהו לשילה ומסרתהו לעלי - "אל הנער הזה התפללתי" - ויתור שאין כמותו. אז אמרה את שירת חנה, מן הנבואות היפות במקרא, החותמת "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו" - נבואה על המלוכה בטרם קמה. אחת משבע הנביאות; שירתהּ היא הפטרת ראש השנה.

עלה ה' וייתן עוז למלכו וירם קרן משיחושמואל א ב', י