חנה

על חנה

אשת אלקנה מהר אפרים, שהייתה עקרה ופנינה צרתהּ הכעיסתהּ שנה בשנה. בעלותם לשילה עמדה בבית ה׳ והתפללה מתוך מרירות נפש - "והיא מדברת על לבהּ, רק שפתיה נעות וקולהּ לא יישמע" - ועלי הכהן חשבהּ לשיכורה. מתפילתה - "רק שפתיה נעות וקולהּ לא יישמע" - למדו חז״ל הלכות רבות בתפילה, והיא נעשתה למקור לתפילת הלחש. היא נדרה שאם ייתן לה זרע אנשים תיתננו לה׳ כל ימי חייו, ונענתה בשמואל. משנגמל, העלתהו לשילה ומסרתהו לעלי - "אל הנער הזה התפללתי" - ויתור שאין כמותו. אז אמרה את שירת חנה, מן הנבואות היפות במקרא, החותמת "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו" - נבואה על המלוכה בטרם קמה. אחת משבע הנביאות; שירתהּ היא הפטרת ראש השנה.

וייתן עוז למלכו וירם קרן משיחושמואל א ב', י