חנוכת בית המקדש השני

על חנוכת בית המקדש השני

שנים רבות עמדה הבנייה מבוטלת בשל התנגדות השכנים והלשנתם לחצר המלך, והעם התפזר איש לביתו. אז קמו הנביאים חגי וזכריה ועוררו את זרובבל, את יהושע הכהן הגדול ואת העם לחדשהּ: חגי הוכיח על ״העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב״, וזכריה חיזק בחזון המנורה - ״לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי״. תתני פחת עבר הנהר שאל בסמכות מי הם בונים, ושלח שאלה לדריווש. המלך חיפש בגנזי המלך ומצא באחמתא את מגילת כורש, וציווה לא רק לא להפריע אלא לסייע לבונים מכספי המלך ולספק להם פרים ואילים לקורבנות. כבר ביסוד הבית בכו הזקנים שראו את הבית הראשון, ובבית השני אכן לא היו ארון, אורים ותומים ואש מן השמיים - אך חגי ניחם בעיצומה של הבנייה: ״גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון״. הבית הושלם בשלושה באדר בשנת שש למלכות דריווש, ונחנך בשמחה גדולה.

גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשוןחגי ב', ט