חבקוק

על חבקוק

הנביא שהעז לשאול את שאלת הצדיק ורע לו במלוא חריפותה, ובלשון של קובלנה ישירה: "עד אנה ה׳ שיוועתי ולא תשמע, אזעק אליך חמס ולא תושיע"; ומשנענה שבבל תבוא, הקשה עוד יותר - "למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו?", איך ייתכן שאומה אכזרית תבלע עם צדיק ממנה. הוא לא הסתפק בשאלה אלא עמד להמתין: "על משמרתי אעמודה ואתייצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי" - והתשובה ניתנה בפסוק אחד שנעשה יסוד: "וצדיק באמונתו יחיה". חז״ל אמרו שבא חבקוק והעמיד את כל התורה על מצווה אחת זו. ספרו חותם בתפילה נשגבת על גבורות ה׳, ובהצהרת ביטחון גם בשעה שאין פרי בגפן ואין צאן במכלאה: "ואני בה׳ אעלוזה".

וצדיק באמונתו יחיהחבקוק ב', ד