על הושע

תקופה: יהודה וישראל (2964–3205)
בימי: מעוזיהו עד חזקיהו

הנביא הראשון בתרי עשר, שניבא בימי ירבעם השני ואילך - הנביא של שקיעת ממלכת ישראל. ייחודו במשל שהוא עצמו חי אותו: ה׳ ציווהו "לך קח לך אשת זנונים", ובניו נקראו בשמות סמליים - יזרעאל, לא רוחמה ולא עמי - כדי לתאר את יחסי ה׳ וישראל כאיש ואשתו הבוגדת. אחר כך מתהפכת התמונה לאהבה שלא פסקה: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים" - פסוקים הנאמרים בהנחת תפילין. הוא מוכיח על העדר דעת - "נדמו עמי מבלי הדעת" - ועל הבריתות עם אשור ומצרים. חתימת ספרו היא קריאת התשובה הגדולה: "שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך כי כשלת בעוונך... ונשלמה פרים שפתינו" - והיא הפטרת שבת שובה.

שובה ישראל עד ה' אלוקיך, כי כשלת בעוונךהושע י"ד, ב
מקור: הושע